שתיקת נאשם עשויה להוות "דבר מה נוסף" להודאה שמסר בחקירה

רע"פ 4142/04 סמל (מיל.) איתי מילשטיין נגד התובע הצבאי הראשי

בית המשפט העליון קבע, כי ככלל, אין לראות בשתיקת הנאשם משום "דבר מה נוסף" להודאה שמסר בחקירתו. עם זאת, נקבע כי במקרים חריגים, יהיה רשאי בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהכיר בנסיבות המקרה המסוים בשתיקה כ"דבר מה נוסף".

סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי מכיר בערכה הראייתי של שתיקת הנאשם, בקובעו כי השתיקה עשויה להוות "חיזוק" או "סיוע" לראיות הקיימות.

השופטת ארבל קבעה, כי בהתאם לפרשנותו המילולית והתכליתית של הסעיף, וטיבה של התוספת הראייתית מסוג "דבר מה נוסף", ניתן להחיל את הסעיף גם על הדרישה לתוספת הראייתית מסוג "דבר מה נוסף", וכי אין לראות בעובדה שהסעיף לא התייחס במפורש לתוספת זו משום "הסדר שלילי".

נקבע, כי יש לאפשר שיקול דעת נרחב למדי לערכאה הדיונית לקבוע, באילו מקרים שתיקת הנאשם מהווה דבר מה נוסף.

אמות המידה להפעלת שיקול הדעת לקביעה כי הימנעות נאשם מלהעיד תוכל להוות "דבר מה נוסף" להודאתו הינן, כי ההודאה עצמה הינה בעלת משקל פנימי גבוה במיוחד, היינו, עומדת בפני עצמה, כי ניתן לשלול במידת הוודאות האפשרית את האפשרות כי לחץ "פנימי" הביא את הנאשם להודות הודאת שווא, וכי לא קיימות אינדיקציות כי שתיקת הנאשם בבית המשפט נובעת מלחץ כלשהו.

בשל מורכבות הסוגיה, נקבע כי לא ניתן לקבוע אמות-מידה קשיחות באשר לטיבן של הנסיבות החריגות בהן יחליט בית המשפט להכיר בשתיקת הנאשם כדבר מה נוסף, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו.

רע"פ 4142/04 סמל (מיל.) איתי מילשטיין נגד התובע הצבאי הראשי

למדור: פלילי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.